אז מאיפה באים הרעיונות?

איך רעיון יצירתי מבשיל? מאיפה הוא מגיע, מתי, באילו נסיבות? כשאנו באים לבחון שאלות אלו אנו מתייחסים ל״תהליך היצירתי״. חוקרי מוח ברחבי העולם בודקים תהליך זה במטרה לבחון מה קורה במוח האנושי בזמן שאנו מחפשים פתרון לבעיות/ חושבים על המצאה חדשה ומקורית. אבל רגע, בואו נלך קצת אחורה.. לימי יוון העתיקה… בימים אלו נהגו לחשוב על ״יצירתיות״ כמשהו מיסטי, כמעט ״אלוהי״, אשר נוחת על בני האנוש מיישות גבוהה יותר. האמונה הייתה כי האלים והמוזות נשלחו אל האדם להעניק לו את מתנת היצירתיות באם מצאו כי הוא מתאים וראוי לה. הרומאים האמינו שמוזה קריאייטיבית באה בדמות של הכוונה ספיריטואלית לאלו הפתוחים לקבלה, בכדי לעזור להם לבצע עבודת אמנות עילאית.

רבים חושבים בימינו שיצירתיות עדיין ניתנת על ידי כוח עליון, מתנה מולדת. אך רבים מנגד מאמינים יותר ויותר כי יצירתיות היא כשרון שניתן ללמד ולפתח. במאמר זה, אנו נתמקד בתהליך היצירתי.

מה שידוע כיום על פי המחקרים שנעשו הוא שהמוח האנושי עובד דרך קישורים עצביים. האדם מקבל מידע מחמשת החושים ומערכות הגוף והמוח מגיבות בהתאם לחישה ולקישורים שלה. כשמערכת קישורים זו היא פעילה היא מייצרת סוג של ״זיכרון חישתי״ העוזר לאדם להתנהל בסביבתו. זכרון זה הופך להיות חשוב ביותר בצעד הבא המתקדם לתהליך היצירתי. אבל למעשה, הצעד הראשון של התהליך היצירתי אינו קשור לידע או חוויה אישית, אלא קודם כל לכוונה. כפי שהוסבר, המוח האנשוי מייצר רשת של קישורים (מודעים ולא מודעים) בכדי שתהליך כזה יתחיל לרוץ מעצמו.

אז יש לנו כוונה ורצון, מה הצעד הבא? הצעד הבא של התהליך הוא חקירה/ חיבור. כפי שאנו מרכיבים פאזל, בתהליך היצירתי אנו צריכים להרכיב כמה חלקים למקום אחד. דמיינו את החלקים פשוט כחלקים של זיברון/ ידע/ חוייה שלנו עם אובייקטים וסיטואציות. צבעים, צורות, קולות אנשים שאנו מכירים, סיפורים שקראנו, אוכל שאכלנו, מערכות יחסים שלנו, חלומות שחלמנו.. כולם משתתפים כחלקים פעילים אפשרים בפאזל היצירתי שלנו. המוח האנשוני מקטלג וסורק באופן אוטומטי את החלקים בזכרוננו המתאימים והרלוונטיים ואת אלו שלא. למרות הפעולה האוטומטית הזו, אנו יכולים להוסיף לתהליך את מוטיב החקירה הפעילה, שבה טמון כח היצירתיות האמיתי. אולי יש חלקים נוספים שאנו צריכים לבדוק ויתאימו? איך הם יתאימו? למה כדאי לחברם? בעצם הצעד השני הזה של תהליך יצירתי הוא איסוף המידע, במודע על ידי איסוף מידע ובתת מודע על ידי הזכרון הקיים שלנו. באופן כללי, החשיבה מאופיינת בשני סוגי חשיבה עיקריים:

• חשיבה מסתעפת: העלאת רעיונות רבים ככל האפשר תוך הימנעות משיפוט
• חשיבה מתכנסת: בחינת והערכת הרעיונות הטובים להמשך התהליך

הצעד הבא והשלישי הוא הפעולה. לאחר שיש לנו כוונה וחלקים לעבודה עלינו להתחיל בפעולת הרכבתם יחד. שלב זה הוא בעצם חיבור והתנסות, מן ניסוי וטעייה, מה מתחבר למה. בדרך כלל בשלב זה נבחין במה ש״עובד״ ובמה שלא. נתחיל באלימינציה של מה שלא מתאים וחיפוש תחליף / חיזוק של מה שכן. מטרת שלב זה כאמור בחשיבה מסתעפת צריכה להיות נקייה משיפוטיות וביקורת כיוון שהשלב הוא בעצם ניסוי וחיבור. הרבה אנשים חוטאים בביקורת בשלב זה ועל זה נאמר ״it’s work in progress״.. חשוב להבין שהתהליך עדיין מתרחש בשיאו ועדיין לא הסתיים ולכן כל שיפוטיות או ביקורת עלולה להפריע בשלב זה כיוון שעדיין אין תוצאה אותה ניתן לשפוט.

כשאנו מאמינים שפעולת החיבור וההתנסות של שלב זה הסתיימה, אנו יכולים לעבור לשלב הבא: הערכה.

בשלב זה אנו בעצם מבצעים הערכה של התוצר הרעיוני עד כה. מסתכלים בו, בוחנים אותו, מבקרים אותו. בלי שלב הערכה לא נוכל לדעת איפה אנו עומדים (למשל דמיינו שאתם מרכיבים פאזל בעיניים עצומות.. איך תדעו כמה התקדמתם והאם אתם בדרך הנכונה?). לכן צריך לבצע מן בדיקת ביניים שאנו בכיוון הנכון. הרבה פעמים, המוח עושה זאת באופן אוטומטי ולא מודע עבורנו, לכן יש לפעמים את התחושה ש״הרעיון הכה בי כשלא ציפיתי לו״.

לסיכום נאמר כי רעיונות מגיעים מידע והתנסות, הם התוצאה הכוללת של כוונה, קישורי תת מודע, חקירה וחיבור. המוח שלנו רוצה להעלות רעיונות מקוריים, אנחנו פשוט צריכים לא להפריע לו. היכן הרעיונות קיימים? עד כמה שזה ישמע בנאלי או רומנטי: הם נמצאים בתוכנו. ברשת העצבית במוחינו המחוזקת על ידי החוויות והחשיבה שלנו. זה כל הסיפור!

כיוון שכך, העצה הטובה ביותר שנוכל לתת כמעודדי חשיבה יצירתית תהיה צבירה תמידית ושוטפת של התנסויות וידע להרחבת החלקים בתת מודע , הימנעות משיפוטיות והתנסות אקטיבית קבועה בכדי לאפשר את התהליך הנהדר הזה.